מה קורה בכלכלה? ועדכון על שוק ההון

לאור האירועים בתקופה האחרונה, אעשה סקירה ואנסה לתת דוגמה לסדר העדיפויות שעליו צריכים להחליט מקבלי ההחלטות, ועד כמה זה קשה כאשר ערכים שונים מתנגשים אחד מול השני..                

חשיבות האיזון בקפיטליזם
על מנת להבין את הכוחות הפועלים בשוק צריך להבין את המכאניקה של הכלכלה החופשית:
הקפיטליזם חשוב, טוב ומועיל משום שהוא ממקסם את הצמיחה, ראייה לכך: 10 המדינות שנקטו בגישה קפיטליסטית אינדיבידואליסטית לאורך השנים, אכן נמצאות כיום ברשימת המדינות העשירות בעולם בעלות התל”ג הגבוה ביותר.

אולם, גם כאשר חסידי וממציאי השוק החופשי המציאו גישה זו, ובהתבשלותה במהלך 200 השנים שעברו מאז, הבינו כולם שיש מקום למדינה להתערב בכוחות השוק. מדוע חשובה התערבות זו??
מכיוון שלגישה זו יש חסרונות- עיקרם נוגעים בהגדרת הצדק, המוסר, הסולידריות והערבות לפרטים בחברה שבה אנו חיים.
זה נכון ומוכח (לעיל) שקפיטליזם זוהי הגישה הכלכלית (שיטת משטר יש שיאמרו, “ויש להם על מה שיסמוכו”) המנצחת והשורדת ביותר לאורך השנים ויתרונותיה מביאים לרווחה כלכלית ממוצעת גבוהה לכל האזרחים במשק. אך כאשר המדינה לא מטפלת בחסרונות ובתופעות הלוואי ששיטה זו יוצרת כגון: אבטלה והחרפת הפערים בין המעמדות השונים, ונותנת לכוחות השוק או ל”יד הנעלמה” לטפל בהם, היא בעצם מתרשלת בתפקידה החשוב- לשמור על חוקי המשחק, חוקי הקפיטליזם.
אגב יד נעלמה, פרופסור אריאל רובינשטיין זוכה פרס ישראל בחקר הכלכלה ושאר פרסים נוספים, כותב במאמרו “במצוות השוק” אשר פורסם בעיתון הארץ ב-22.7.03, כי “את כללי המשחק הכלכלי לא קובעת היד הנעלמה, אלא ממשלה בשר ודם, חוקי מס, יחסי עובד מעביד, כללי מסחר, מדיניות סחר חוץ, חוקי הגירה, המחויבות של המדינה בתחומי החינוך והבריאות- כל אלה נתונים לבחירה והבחירה מצויה בחזקתם של כל הפרטים בחברה”.
כשם שלכל משחק יש חוקים, כך גם לשיטה הכלכלית הזו יש חוקים ומי שאמון על אכיפתם היא המדינה.
בחוגי הכלכלה והפילוסופיה, את התמהיל האידיאלי בין התערבות הממשלה בשוק למתן חופש לכוחות השוק החופשי לפעול, נוהגים להמשיל למשחק כדורגל בו השופט לא מורגש, קרי, שופט טוב הוא שופט שנותן למשחק להתנהל לפי החוקים של משחק הכדורגל, אך כאשר יש עבירה על החוקים כגון: עבירה (פאול), או נגיעת יד של שחקן ברחבת השוער שלו, אזי, רצוי שהשופט (המדינה) יתערב בכדי לתקן את העוול ולא לחרוג מחוקי המשחק שנקבעו.
לכן, כמובן שרצוי וטוב לתת לכוחות השוק לפעול מעצמם, משום שהמדינות הנוהגות ומתנהלות לפי שיטה כלכלית זו, מגיעות להצלחה, עושר ורווחה כלכלית גבוהה מאוד ביחס לאלו שלא נוהגות כך. אך כאשר הפגיעה בחלשים, או הפער בין המעמדות מחריף, מן הראוי שהמדינה תעשה ככל יכולתה בכדי למנוע תחושת בגידה, מיאוס, ומופרטות בתודעה הציבורית של העם, ולבסוף התמרדות ואי הסכמה לחוקי המשחק הכלליים.

סוגיית תמלוגי הגז – קפיטליזם חזירי
מכיוון שהקפיטליזם הוא נר לראשנו ונכנס עמוק מדי למולקולות התאים שבראשנו, לעיתים אנו לא מבחינים באבסורדיות השוררת בקבלת ההחלטות החברתיות-מדיניות-כלכליות שאנו מבצעים.
“ועדת ששינסקי” היא דוגמה מצוינת לחוסר הבהירות בסדר העדיפויות בשיח הציבורי ובחברה הישראלית, שכבר מזמן מאופיינת בעוד אחת מתופעות הלוואי של הקפיטליזם, באחד מחסרונותיו המאיימים ביותר על עצם קיום השיטה – הקפיטליזם החזירי.

סיפור קצרצר:
נכס טבעי ציבורי ששייך לכל הציבור ישן ונח לו במימי הים התיכון שנים על גבי שנים. “פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא לא עם ומתחיל לקדוח” (מושאל משירו של שלמה ארצי/להקת הנחל/הגרובטרון). עד כאן התרחיש מצוין- שכן הקודח/ים השקיע/ו מאמץ, כספים, תכנונים, גיאולוגים, ניתוח לוחות טקטוניים, ועוד הרבה דברים לא רלוונטיים למאמר. מן הראוי להודות לו על היוזמה ולהעניק לו את היכולת ליהנות מאחוזים בודדים (מיליארדים) ומפירות השקעתו החשובה.
אולם לאחר שהתגלה הגז, מבצבץ לו במעלה מולקולות התאים של המשקיעים מי אם לא ידידנו הוותיק “הקפיטליזם החזירי”, הרי מיליארדים של שקלים לא מספיקים לאדם אחד לחיות אלפי שנים וכל זאת רק לאחר החזר של 200% מההשקעה בחיפוש ובפיתוח המאגר. המדינה פשוט כורעת ברך בפנים,  אבל לא! להם זה לא מספיק, למה??). כל התנהלותה של ועדת ששינסקי היה מגוחך מתחילתה ועד סופה, לא באופן ההתנהלות אלא בעצם ההתנהלות. מבלי להיכנס, להסדרים, לגודל התשלומים, האחוזים, הפיצויים, ההכנסות והתמלוגים שנקבעו, הרי שעצם הדיון עליהם הוא מגוחך!!!
אם אחליט לחפור יום אחד באחד הרי ירושלים ואמצא את ארון הברית הנכסף אקבל עליו שטר בעלות??? כמובן שלא! זה נכס ששייך לכלל הציבור והכנסותיו אמורות לשרת את כלל הציבור, בחינוך, תרבות, רווחה, וכו’.
וזו רק תחילת הבעיה…
משום שאם החלטת ועדת ששינסקי היא לא לרוחם של בעלי ההון הרי הם לא ישתקו, אלא יפעילו את הסוכנים הסמויים שלהם היושבים להם במסדרונות הכנסת ויטילו את אימתם על ציבור מקבלי ההחלטות, במניפולציות וטיעונים מופרכים, ופתאום מופיעה לה כתבה שקושרת את אחד מראשי משפחות הפשע לדיון… וגם… ואף… ויתרה מכך… ובסוף בסוף- לא לזה התכוונו בכלל ממציאי השיטה הקפיטליסטית! חרגנו, ואנו ממשיכים לחרוג ויוצרים פער ומשקעים, ואולי ביום אחד כל זה יתפוצץ ונפסיד את כל היופי והיתרונות המדהימים שבשיטה הזו… ואם זה נשמע מופרך- אל לנו לשכוח ששיטה זו נהוגה 230 שנים בלבד ורק בחלק קטן ממדינות העולם!! אם כן, מה היה לפני כן?!?

עופר עיני & שטייניץ & ביבי ושות’ בע”מ:
כיום הודיע יו”ר ההסתדרות, מר עופר עיני, כי הוא דורש ששכר המינימום יעלה מ-3850 ל-4300 ₪. כמו-כן הוא דורש להוריד את המחירים הגבוהים ולהחזירם לרמות נורמליות. בעקבות עליית המחירים במשק של הדלק, המים והלחם.
מצוין, לא??
ואפילו יותר מכך, הרי שכולנו בני המעמד הבינוני והעני, מעוניינים בכך שהעשירים ישלמו יותר מיסים ואנו נשלם פחות.. הגיוני לחלוטין ולא משתמע כדרישה גדולה מדי!
האמנם?? ייתכן כי בטווח הארוך גביית מיסים גבוהים מעשירים תפגע בכולנו?
ובכן, קפיטליזם כבר אמרנו, גלובליזציה-זה הזמן לאמר.
אנסה להמחיש תרחיש, קצרצר ופשוט מבלי להיכנס למכאניקה של הדברים, שייתן תמונה על מנגנוני המשק והשפעותיהם.
אם לדוגמה ניקח מיסים גבוהים מבעלי ההון- אזי, מה יהיה האינטרס שלהם לבנות מלון או מפעל המעסיק מאות עובדים בארץ, באם ייאלצו לשלם בישראל מיסים גבוהים? הרי הגלובליזציה מאפשרת להם לעבור למדינה אחרת, לבנות שם את המפעל וליהנות ממסים מופחתים במדינה “האחרת”..
ומה יקרה אז? בארץ יהיו  כמה מאות מובטלים, המדינה תיאלץ לשלם להם דמי אבטלה מבישים שלא מספיקים לצריכה בסיסית נורמאלית במדינה מפותחת, וכולנו נישא בעול המיסים הגבוהים לבעלי ההון שבתחילה מאוד עודדנו..
הסיבה בגינה ראש הממשלה ושר האוצר לכאורה נראים רשעים, מעשירים את העשירים ומענים את העניים, היא הפחד מירידת טובי המוחות ובעלי ההון הישראליים לחו”ל. מדוע להם לרדת? משום שישראל עדיין לא מובילה את רשימת המדינות המפותחות עם התל”ג הגבוה ביותר. שכן ארה”ב עם תל”ג של 45,000$ לנפש, מדינות אירופה עם 37,000$ לנפש, ואילו ישראל מפגרת מאחוריהן עם תל”ג של 28,000$ לנפש. ובשל כך, טובי המוחות ירדו מהארץ בכדי לקבל משכורות גבוהות יותר במדינות הנ”ל.
ומדוע זה מפריע לנו אם הם ירדו? משום שהם הקומץ שמייצרים ידע ונכסים שמניבים הרבה כסף, יוצרים מקומות תעסוקה חדשים, בעלי קשרים מעודדים המביאים משקיעים זרים להשקיע בארץ וכך מגדילים את קופת המדינה, שאנו נהנים ממנה בתקציבים וסובסידיות שונות המקלים על אורח חיינו.
ואם ביבי, שאף הוא ממשפחת יורדים, שחי בארה”ב ויודע עד כמה זה מפתה, רוצה למנוע את תופעת הירידה הזו- הוא צריך למצוא דרך להגדיל את התל”ג לנפש בישראל ואז לא תהיה סיבה לירידה מהארץ- ואז תיפתר הבעיה, לכאורה פשוט לחלוטין!

בכדי להגדיל את התל”ג לנפש צריך לצמוח!!! ובכדי לצמוח צריך לוותר על תצרוכת ולהשקיע את הכספים שעד עכשיו שימשו לתצרוכת, בנכסים שבעתיד יכניסו מזומנים חדשים. כל אדם למעשה עושה זאת במערכת השיקולים הכלכלית הפרטית שלו, לדוגמה: זוג מחליט שהוא מפסיק לקנות 30 סוגים של חטיפים שונים לילדיהם בנוסף לאוכל הבסיסי וכעת מקצה סכום נמוך יותר רק ל- 5 סוגים של חטיפים, ואת הכסף שיחסוך מאי – קניית 25 החטיפים, בתום 10 שנים- ישקיע בקניית דירה שבעתיד תכניס תשלומים נוספים. למעשה ההורים ויתרו על תצרוכת עכשווית, בכדי ליצור להם הכנסה עתידית. לאחר שזרם התשלומים העתידיים יכסה את ההשקעה שלהם, הם יתחילו ליהנות מהכנסה נוספת שלעולם לא הייתה מגיעה אלמלא הויתור בהווה, וכך למעשה הם צמחו והגדילו את התל”ג הפרטי שלהם.
באופן דומה מתמודדים עם סוגיות תצרוכת-השקעה גם מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים של הממשלה, רק שלהבדיל, הויתור על התצרוכת שם היא לא חטיפים אלא סיוע לנכים עכשווי למשל, לעומת השקעה בבניית נתיב נוסף מהרצלייה לתל אביב וכך צמצום העומס בתנועה בכל יום בבוקר, שיבטיח שהעובדים יגיעו מוקדם יותר לעבודה וייצרו עוד יחידות- כסף חדש שייכנס בעקיפין לקופת המדינה, ומכאן כמובן צמיחה.
כפי שניתן לראות, השיקולים לא פשוטים, כאשר כל החלטה טומנת בחובה חסרונות ויתרונות, גלויים וסמויים, ויוצרת שאלות חשובות ומורכבות, מה עדיף על פני מה?? מה טווח הזמן הדרוש לשם כך??

בהקשר היומי של הדרישה להעלות את שכר המינימום אצטט באופן מלא מאמר שפרסם נחמיה שטרסלר בעיתון הארץ, בתאריך 4.11.2004, בתקווה שהבעייתיות שבדברים תתבהר לעיניי כל.
“קשה להבין, מדוע עמיר פרץ צנוע כל כך. מדוע הוא תובע להעלות את שכר המינימום ל-4,500 שקל בלבד בתוך שלוש שנים? הרי לדבריו, תוספת שכר תגדיל את כוח הקנייה, תעלה את הפריון, תגביר את הצמיחה, “החנויות יתמלאו והכלכלה תתעורר”.

אם כך, מדוע לעצור ב-4,500 עלובים? מדוע לא “לעורר” את הכלכלה בגדול ולדרוש 7,000 שקל? וגם את הכפלת השכר ביתר הרמות, באופן שמי שמשתכר 10,000 שקל ישתכר 20 אלף, וכן הלאה? כך הצמיחה לא סתם תגבר, אלא תמריא כמו טיל, מקומות עבודה ייפתחו בקצב מסחרר – והאבטלה תחוסל. כי אם כבר להיות אלכימאי, אז עד הסוף.

אין זו הפעם הראשונה שפרץ מוכר את אבן החכמים הזאת. הוא מסתמך על זיכרונו הקצר של הציבור, אך כבר בשנת 2000 הוא הציע להעלות את שכר המינימום לאלף דולר לחודש, ושוב ב-2002. הפעם מכוון הקמפיין, המשודר בתדירות גבוהה ברדיו ובטלוויזיה, לקידום מסעו של פרץ לכיבוש מפלגת העבודה, מול יריבו אהוד ברק. הוא יזכה כמובן למחיאות כפיים נלהבות מכל “החברתיים”. הרי מה פופולארי יותר מאשר להבטיח העלאת שכר פלאית, שכולה תועלת, הישגים, צמיחה והורדת האבטלה – בדיוק כמו להפוך עופרת לזהב.

ואולם המציאות אפורה הרבה יותר. במשק הישראלי יש כ-300 מפעלים המשלמים שכר מינימום לחלק נכבד מעובדיהם. מדובר במפעלים מסורתיים בתחומי הטקסטיל, המתכת והעץ. ברגע ששכר המינימום יעלה, מפעלים אלה לא יוכלו עוד להתחרות מול מפעלים דומים במזרח הרחוק – וייאלצו לסגור את שעריהם. אחרים יעבירו חלק מקווי הייצור שלהם לירדן, מצרים, טורקיה, הפיליפינים, תאילנד – כדי לנסות לשרוד – וכבר היו דברים מעולם.

יש לזכור, שאי אפשר להעלות רק את שכר המינימום. אם מעלים בתחתית הסולם, צריך להעלות גם לשאר – אחרת כל המדרג ייהרס – ואז התוצאה תהיה פיטורים ועלייה באבטלה. אבל פרץ לא מתרגש מעלייה באבטלה. כי מי שיקבל את השכר הגבוה יכיר לו טובה; לעומת זאת, כששיעור האבטלה יעלה, הראשון שייצא נגד הממשלה הרשעה ושר האוצר הכושל יהיה – פרץ.

הלוואי שהיה אפשר להעלות שכר וכך ליצור צמיחה. כל פוליטיקאי היה עט על המציאה. הבעיה היא, שהשכר הוא נגזרת של מצב המשק. לא להיפך. כדי להעלות את השכר צריך קודם כל להעלות את הפריון ולהעביר את המשק מענפים מסורתיים לענפים מתקדמים. כדי שזה יקרה צריכים העובדים לזכות לחינוך טוב יותר ולהכשרה מקצועית רחבה יותר – ואלה דורשים השקעה ארוכת טווח, שאינה נגמרת בהבל פה.

עם זאת, ראוי לבדוק את שכר המינימום. עצם קביעתו נובעת מהעיקרון המוסרי, ולפיו לאדם עובד יש זכות לחיות בכבוד. כמו כן העלאתו תתרום להקטנת פערי ההכנסה במשק, ולכך יש חשיבות מבחינת החוסן החברתי. העלאת שכר המינימום תגרום גם לאנשים המקבלים הבטחת הכנסה לצאת לעבוד.

ואולם הואיל והעלאת שכר באמצעות חוק עלולה לגרום לסגירת מפעלים ועסקים – צריך למצוא נקודת האיזון בין שכר שיספיק לחיים הוגנים לבין שכר המגדיל את האבטלה. את ההתאמה העדינה הזאת רצוי לעשות באמצעות משא ומתן בין המעסיקים לעובדים, בין עודד טירה לעמיר פרץ – ולא באמצעות חקיקה, שאינה די גמישה ואינה מתחשבת במצב המשק ובמצבם של מפעלים הנקלעים למשבר. בדבר אחד ראוי לטפל מיד: באי-ביצוע החוק הקיים. מעסיקים רבים אינם משלמים לעובדיהם אפילו את המינימום – ובהם צריך לטפל בכל חומר הדין.”
כמובן את עמיר פרץ נחליף לעופר עיני, יו”ר ההסדרות החדשה, ואת “עודד טירה” נחליף ב”שרגא ברוש” נשיא התאחדות התעשיינים, והרי לפנינו מאמר רלוונטי לדברים שאמר היום יו”ר ההסתדרות, מר עופר עיני.

הפתרון- אחדות, ערבות , הכרת המנגנונים הפועלים
אני מקווה שהצלחתי ולו במעט להציג את הקושי הקיים בקבלת החלטות הרות גורל בהקשר חברתי, כלכלי ומדיני.
ייתכן כמובן להגדיל את שכר המינימום, ואף רצוי מבחינה חברתית, אם הדבר נעשה בסדר ובאופן הנכון. ומומלץ גם לשים גדרים, גבולות, פיקוח וריסון על רצונות בעלי ההון, למען לא יעברו את הקו האדום בדרך ליצירת קפיטליזם חזירי.
מלאכת הקודש שבמציאת האיזון הראוי מופקדת בידיי מנהיגינו, הדבר לא פשוט ואף בנוי ממערכת שיקולים עצומה, שהכרעותיה עלולות לפגוע באופן מסוים בשכבות שונות. תפקידנו לוודא שפגיעה זו היא חלק מתכנית ארוכת טווח וכי היא מוצדקת, ולנסות למזער את הפגיעה לכדי הכרחית מינימאלית.
יתרה מכך, אל לנו לוותר על הסולידריות החברתית, והתודעה הציבורית לבעלות על נכסים השייכים לכולנו, אך תוך הבנה שללא בעלי ההון כולנו ניפגע בעקיפין ובמישרין, בטווח הארוך ובטווח הקצר..
בדיון בשאלת שני הערכים המתנגשים- צמיחה אל מול סולידריות וצמצום פערים, עלינו להיות בכוננות שמא לא נחרוג מחוקי המשחק בהליכתנו כעיוורים אחרי רעיונות שיצאו מגבולות ההיגיון.
אולם, אם נגזים וננשל מעלינו את בעלי ההון- נפגע בעצמנו וברמת החיים הגבוהה בישראל דרך ירידת התל”ג לנפש, עקב ירידתם מהארץ. אך חשוב מכל, אם נעז לשכוח את החשיבות שבערבות ההדדית כלפיי הפרטים החלשים המרכיבים את עם ישראל, אם לא נדאג גם לאחינו השונים וליצירת חברה ישראלית מלוכדת, חזקה, אשר יודעת ליהנות מיתרונות שיטה כלכלית ייחודית המאפשרת לחיות בכבוד וברווחה כלכלית, לאור העקרונות והערכים החברתיים שירשנו מאבותינו, ערכים של צדק, חסד, מצוות כמו תרומות ומעשרות שכל מהותן דאגה לשכבות שיותר קשה להם להתקיים (לווים, כוהנים, עניים וכו’), אזי אין כל עמוד שידרה יציב שעליו יש לחברה הישראלית משענת לצמוח ולהצליח, אין שום ייחודיות שתמנף את המוח היהודי המצליח להיות כמגדלור מאיר על פני אוקיינוס חשוך לשאר אוכלוסיית העולם, ומאידך, חלילה, עתידה לקרוס.
אסיים בשני פסוקים שמורישים לנו הנביאים מיכה והושע, בהתאמה:

1. “הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד,
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ”
2. “כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי, וְלֹא-זָבַח; וְדַעַת אֱלֹהִים, מֵעֹלוֹת”
הפירוש המסקנות והלקח מהפסוקים, נתונים למוחו היהודי של כל אחד מאיתנו. בהצלחה!

מאת: עומרי שבי, B.A בכלכלה ומימון