בפתחה של שנה חדשה לעם היהודי, כל אדם מאחל לעצמו ולחבריו את הטוב אשר בא לידי ביטוי באיחולים שונים כגון: “שנה טובה ומוצלחת” “שנה של אושר, שמחה, ברכה, זיווג, הצלחה, שמחה” וכמובן כמובן- “פרנסה”!
כאשר אנו אומרים פרנסה, מהי בדיוק אותה פרנסה מיוחלת? האם זוהי פרנסה שדי שתספק למשפחתנו את הכבוד הראוי למחייה והתקיימות, או שמא צמאים אנו לג’יפ בעל הידראולי משומן וגבוה עם מסכי די.וי.די וחליפות ארמאני שופעות צמודות לגופנו. האם המילה “פרנסה” מתפרשת כמילה בעלת אסוציאציות של קושי ומאמץ ומאוששות את הפסוק: “בזעת אפך תאכל לחם”, או שמא כמשקיעים אשר מזיעים בגלל המתח והלחץ הפוקדים אותנו לעתים ולאו דוקא מעבודה מאומצת.
במאמר קצר זה, אנסה לעמוד על מידת ה”חמדנות” והפחד מחרטה הקיימת אצל חלק מהמשקיעים, תוך הצגה של שתי טעויות אופייניות של משקיעים הידועות בעולם ההשקעות. אקווה שבזכות זה, ניקח איתנו את היכולת להתגבר וללמוד מטעויות אלה, וליישם זאת בקבלת החלטות ההשקעה שלנו.
“הפחד מחרטה”
פרופסור statman קובע על פי מחקר, כי אנשים נוטים לחוש חרטה ועצבות לאחר טעות שביצעו: משקיעים נמנעים מלמכור מניות שירדו על מנת למנוע מעצמם את הסבל הנובע מהשקעה גרועה. המבוכה הקשורה בלספר לחברים ולמשפחה וכן לשלטונות המס על ההפסד משפיעים על ההחלטה שלא לממש את ההפסד.
משקיעים מעדיפים להשקיע כמו “עדר” על מנת שלא יאלצו להסביר השקעה כושלת אינדיבידואלית. מנהלי השקעות נוטים לקנות מניות גדולות ומוכרות מכיוון שהם מניחים כי לא יפוטרו אם ייכשלו בהשקעה זו בהשוואה למניות קטנות ופחות מוכרות.
כישורים או מזל?
עמוס טברסקי אומר כי אנשים רואים סדר והגיון גם אם הוא אינו קיים ומייחסים הצלחה לכישורים ולא למזל: למשקיעים יש ביטחון יתר לגבי נכסים פיננסים שיש להם מידע כלשהו עליהם. יחד עם זאת בד”כ אין מתאם בין הגידול בביטחון העצמי להצלחות. למשקיעים יש ביטחון רב מידי לגבי יכולתם להכות את שוק המניות ורובם נכשלים בכך בפועל. הם זוכרים הצלחות ושוכחים מהר כישלונות ומכאן צומחת לה אופטימיות יתר וחוסר זהירות.
משקיעים סבורים כי הם סוחרים על פי מידע אישי שהם מחזיקים ולא ידוע לאחרים, כאשר ברוב המקרים מידע זה מגולם כבר במחירי השוק וידוע לכולם. התוצאה מסחר יתר ונפחי מסחר גבוהים בשווקים.
2 תופעות אופיינית למשקיעים שאציג בגרפים שונים:
תופעה 1:
תופעה 2:
אסכם את הנ”ל במשפט תמציתי שאמר :William Gross”שווקים פיננסיים נעים לעבר תמחור יתר ותמחור חסר מכיוון שהאופי האנושי נכנע לחמדנות ופחד”.
הלקח לשנה החדשה
הרבה פעמים שמעתי מאנשי השקעות די מכובדים שראוי ששמם יישאר בעילום, את פליטות הפה, הספק רציניות ספק ציניות, שבסופו של דבר אם הקב”ה מחליט שנרוויח- נרוויח, ואם לאו- לא!
לכן, ראוי לנו להשתדל לפי היכולות שלנו, להשקיע מזמננו על מנת ללמוד שיטות השקעה נכונות, לנתח ולהפיק לקחים במקרה של הפסד או השקעה כושלת. אך להכיר בעובדה שייתכן וכל זה לא ממש בידינו, וכי יש עננה גורלית המרחפת מעל ומכתיבה מה יהיה נפחו של תיק ההשקעות שלנו.
במקרה כזה ההמלצה שלי היא להידבק לאסטרטגיית ההשקעה שאימצנו לעצמנו, להגדיר “סטופלוס” הגיוני, ולא לתת לרגש לשאוב אותנו אליו פנימה בקבלת החלטות ההשקעה בעיקר במצב שצריך לתת מענה במהירות!
שנה טובה לכולנו, שנזכה לכל הטוב ול”פרנסה” שתכבד אותנו ותגרום לנו להרגיש מסופקים, כי העושר האמיתי נובע בלבד מהמשפט שחז”ל הטמיעו בתורתנו: “איזהו עשיר- השמח בחלקו”. על כן, שנדע להיות שמחים בחלקנו ולהעריך את אשר יש בידינו. אמן!